חצי שעה עם המסגרת המארחת, ועדיף בזום. כל קבוצה שונה: גיל, שפה, רגישויות, מה קרה שם בשבוע שעבר. סדנה שלא הותאמה - נופלת, גם אם התוכן מצוין.
העיקרון: העזרים בערכה מנוסחים בשפה כללית ("עיר", "רשות") בכוונה - כדי שתוכלו להחליף אותם למקום שבו אתם.ן מעבירים.ות. כל עזר הוא קובץ עריך.
3
רגישויות - שאלו במפורשלא לדלג
הסדנה עוסקת במערכות ציבוריות - לא בסיפורים אישיים כואבים. אם משהו אישי עולה: עוצרים.ות, מכבדים.ות, ולא הופכים.ות אותו לחומר גלם לפעילות. אחרי המפגש - מעדכנים.ות את הצוות החינוכי.
איך מציגים.ות את הקופסה
הקופסה היא לא אריזה - היא הרגע הראשון של הסדנה. אל תפתחו אותה מראש. אל תניחו אותה בצד. עשו ממנה טקס של 60 שניות.
1נכנסים.ות עם הקופסה סגורה. מניחים.ות אותה על השולחן במרכז. לא אומרים.ות עליה כלום.
2מתחילים.ות לדבר. הם.ן מסתכלים.ות עליה. שיסתכלו.
3כשמגיעים.ות ל"מה מעדיפים שלא נדע?" - מרימים.ות את המכסה. מראים.ות את החותמת "חסוי" שמבוטלת, ומתחתיה "ציבורי".
4מוציאים.ות את הראיה הראשונה. מכאן זו כבר חקירה, לא שיעור.
המשפט: "התיק הזה היה חסוי. מישהו שאל למה - והוא הפך לציבורי. זה כל מה שנעשה היום."
צ'קליסט לוגיסטי - לוודא מולם.ן
אחרי השיחה - שולחים.ות להם.ן: מייל קצר עם (1) מה צריך בחדר, (2) כמה זמן, (3) קישור למיני-סייט. שיהיה להם.ן משהו ביד - זה מה שגורם להם.ן להתייחס לזה ברצינות.